החלטה בתיק ב"ל 6880-11-10

1.         זוהי תביעה להכרה בפגימות מהן סובלת התובעת בצוואר ובכתף ימין   כ"מחלת מקצוע" ו/או כתאונה בעבודה מכח תורת המיקרוטראומה על פי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק).

רקע עובדתי

2.         התובעת ילידת 1953 תופרת בהשכלתה ובעיסוקה, הועסקה כתופרת בחברת מקרו הלבשה בע"מ מקבוצת "תפרון" מאז שנת 1997 ועד לחודש אוגוסט 2009. בטרם עבודתה בחברה זו  עבדה התובעת כתופרת אצל מעסיקים אחרים.

3.         העובדות הרלוונטיות פורטו בתצהירה של התובעת כדלקמן:

            א.         התובעת עבדה כל יום במשך 8-9 שעות ברציפות למעט הפסקה של רבע שעה           בבוקר והפסקה נוספת של כחצי שעה בצהריים ולעיתים נאלצה לעבוד בשעות           נוספות.

ב.         בכל שעות עבודתה הייתה התובעת יושבת ליד מכונת התפירה, כאשר ראשה מורכן כלפי מטה וכאשר רגלה הימנית לוחצת על דוושת המכונה.

ג.          במהלך עבודתה נדרשה להחזיק ולתפוס את הבגדים אותם היה עליה לתפור, תוך שהיא מבצעת פעולות של כיווץ, מתיחה, והפיכה של הבגד אשר בוצעו בעיקר בידה הדומיננטית- יד ימין.

4.         במהלך השנים 2005-2006 החלה התובעת סובלת מכאבים עזים ומגבלות תנועה בצוואר, בשכמות ביד ימין ובכתף ימין, עד שהפסיקה עבודתה בשל כאבים אלו בחודש אוגוסט 2009.

            בחודש אוקטובר 2009 קבע ד"ר דנון, רופא תעסוקתי כי התובעת אינה מסוגלת להמשיך בעבודתה כתופרת.

5.         עלינו להכריע איפוא  בטענת התובעת, כי הוכחה תשתית עובדתית לטענת המיקרוטראומה.

המסגרת המשפטית

6.         על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר בתאונה המקנה זכות לגמלאות לא רק בפגיעה חד פעמית המאותרת בזמן, אלא גם בצירוף של פגיעות שכל אחת מהן היא בעלת אופי תאונתי וניתנת לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותן גורמת לפגיעה ולנזק, מיקרוטראומה.

בתורת המיקרוטראומה עומדים על האבחנה שבין רצף אירועים זעירים ומאותרים בזמן, אשר כל אחד מהם פועל את פועלו, לבין התפתחות רצופה ומתמדת בהשפעת גורם שפעולתו נמשכת בלא הפסקה.

ובמילים אחרות -  יש להוכיח כי הנזק התהווה בגוף על דרך " טפטוף מים על סלע" עד להיווצרות נקב ולא כתוצאה מ"זרם מים שוטף", באשר את הנזק הראשון יראו כתוצאה של מיקרוטרואומה - תאונה ואת השני - כתוצאה של הליך תחלואתי טבעי - לא תאונה (דב"ע תשן/ 232-9 המוסד לביטוח לאומי נ' רביס חסאן, פד"ע כ"ג,31).

בית הדין הארצי לעבודה הציב בפסיקתו מספר תנאים לצורך הוכחתה של מיקרוטראומה, על מנת שזו תבוא בגדר "תאונת עבודה". על כך נאמר:

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרו-טראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין-ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 77-0 מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי צוטט בעב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' עובדיה פד"ע לו' 213).

הדברים מצאו ביטוי אף בבג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג (2) 529, כדלקמן:

"ראשית, על התובע להוכיח כי מדובר במספר פגיעות שכל אחת מהן היא 'תאונה' במובנה הרגיל של המילה. דהיינו, יש להוכיח קיומם של אירועים פתאומיים על פני רצף זמן, הניתנים - באופן רעיוני עקרוני - לזיהוי ולבידוד. שנית, יש להוכיח - באמצעות חוות דעת רפואית - שטיבה של הפגיעה מעיד על שרשרת של פגיעות זעירות שנתנו אותותיהן בעובד. שלישית, יש להוכיח קשר סיבתי בין הפגיעות הזעירות לבין העבודה".

7.         על פי הפסיקה, נדרשת חזרה מונוטונית של תנועות "פעמים אין ספור", כאשר כל אחת מהתנועות החוזרות והנשנות האלו גרמה לפגיעה מזערית במקום מסויים בגוף והנזקים הזעירים הביאו במצטבר לפגיעה. כאשר יש לשים לב שהתנועות אינן צריכות להיות זהות אלא "זהות במהותן", היינו: דומות אחת לרעותה ובלבד שיפעלו על אותו מקום בגוף.